כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חגאזי ואח'

פסק דין

זאת תביעת שיבוב שהגישה התובעת כנגד הנתבעים על סך 7,745 ₪, בטענה כי האחריות לאירוע התאונה נופלת על שכמי הנתבעים וכי בגין אחריותם/רשלנותם, שילמה התובעת כמבטחת, תגמולי ביטוח ופיצוי על נזק שנגרם לרכב המבוטחת.

התובעת, אשר הייתה בכל הזמנית הרלוונטיים לתאונה – 28.11.04, המבטחת של רכב מסוג יונדאי (להלן: "היונדאי") שניזוק, לטענתה, מרכב הנתבעים מסוג משא (להלן: "המשאית"). לטענתה, הנזק נגרם בגין רשלנותם של הנתבעים ו/או הנהג, נתבע מס' 1, אשר לא שמר מרחק ו/או לא בלם ו/או לא בלם בזמן ופגע ביונדאי.

התובעת עותרת לחייב הנתבעים ביחד ו/או לחוד לשלם לה סך של 7,745 ₪ (תשלום למבוטחת בסך של 6,046 ₪, שכ"ט שמאי 560 ₪ והפרשי הצמדה 1,139 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט.

הנתבעים כופרים באחריותם לתאונה; לטענתם, האשם לתאונה מוטל על נהגת היונדאי אשר נהגה מבלי לשמור מרחק, סטתה באופן מפתיע לכיוון נסיעת המשאית, גרמה להתנגשות וגרמה לנזק לרכבה כתוצאה מנהיגתה.

זאת ועוד, לטענת הנתבעים, על אף שהם אינם אשמים לאירוע התאונה, החליפו הנהגים פרטים ביניהם ולאחר מספר ימים מיום התאונה, נפגשו יחד עם דודה של נהגת היונדאי וסיכמו ביניהם, לאחר שהעריכו את הנזק ליונדאי, והתייעצו עם אנשי מקצוע, כי הנתבע 1, מלפנים משורת הדין, ומבלי להכיר באשמתו לתאונה, ישלם לנהגת היונדאי סך של 1,700 ₪, ב-3 שיקים נדחים (ז.פ. 25.01.05, 25.02.05, 25.03.05) (להלן: "סכום הפיצוי"). השיקים נפרעו. לטענת הנתבעים, סוכם כי כנגד סכום הפיצוי, נהגת היונדאי תתקן את הנזק מבלי שתהיה לה כל טענה כלפי הנתבעים.

הנתבעים מוסיפים ומכחישים את גובה הנזקים הנטענים, אשר לטענתם הינם מנופחים ומופרזים.

לפיכך עותרים הנתבעים לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

דיון ההוכחות התקיים בפני ביום 4/7/13, במהלכו נחקרו הנהגים והפרקליטים המלומדים סיכמו טענותיהם. בטרם אבחן ואכריע בשאלת האחריות ובהמשך בשאלת גובה הנזק, אבחן האם התובעת הוכיחה את זכותה לשיבוב וזאת נוכח ההסכם בין נהגת היונדאי לבין נתבע מס' 1, שבמסגרתו שולם סכום הפיצוי.

עפ"י הפסיקה, יש חשיבות לשאלה מתי קיבל המבטח תשלום מהמזיק, וחתם על הסכם סילוק, האם לפני או אחרי שפנה אל המבטח וקיבל את תגמולי הביטוח.

ראה לעניין זה תא"מ 9592-09-09 אי.אי.גי ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' סלע (24.12.10) וכן ראה ספרו של עדי סומך, תאונות פח ושיבוב רכב, עמ' 156-157 (שאלת זכותה של המבטחת לשיבוב במקרה של הסכם לפיצוי שבין המבוטח שלה למזיק).

בבחינת לוחות זמנית אציין כי התאונה אירעה ביום 27.11.04. ההודעה על מקרה ביטוח לתובעת נעשתה ביום 29.11.04. לטענת הנתבעים, ביום 30.11.04 נחתם הסכם פיצוי בין הנתבע 1 לבין נהגת היונדאי ונמסרו 3 שיקים מעותדים. חוו"ד השמאי לרכב היונדאי הינה מיום 12.12.04 והתשלום ששילמה המבטחת, התובעת, למבוטחת, נהגת רכב היונדאי ביום 30.12.04. תביעת השיבוב הוגשה ביום 03.08.08.

איש מהצדדים לא צירף את הסכם הפיצוי. לטענת נתבע מס' 1 הסכם הפיצוי נגנב יחד עם רכבו. לתמיכה, צירף אף אישור תלונה ממשטרת ישראל. יחד עם זאת, התרשמתי מאמינותו וממהימנות עדותו של נתבע מס' 1 אשר העיד בפניי. עדותו הייתה מפורטת – הוא העיד על מקום המפגש, על זהות הנוכחים במפגש, כיצד הגיעו לסכום הפשרה וכן המציא עותק מצילומי השיקים. ראה עדותו בעמ' 6 שורות 3-9 לפרוטוקול. בעוד נהגת היונדאי השיבה לשאלה "האם שולם לה סך של 1,700 ₪", השיבה– "אינני זוכרת" (עמ' 3 שורות 26 ו-27 לפרוטוקול מיום 4/7/13). לשאלה המפורשת "את אומרת בתצהיר שקיבלת ממנו כספים?" משיבה "אני נפגעתי ונכנסתי אח"כ להריון בסיכון. בתי שנולדה הייתה אח"כ במעקב ולכן הרבה איני זוכרת". עוד יצוין כי תשלום הפיצוי לא נזכר כלל בכתב התביעה המתוקן ואילו בסעיף 6 לתצהירה הצהירה נהגת היונדאי כי "לאחר התאונה קיבלתי מהנתבעים את הנזקים שנגרמו לי, שלא נוגעים לנזקי הפח עצמו, הנתבעים במסגרת תיק זה ע"י התובעת, קרי השתתפות עצמית וכינון". כאמור, תצהירה נחתם ביום 15.05.08 ובחקירתה בפניי טענה כי אינה זוכרת כלל. כמו גם שלא זכרה את נסיבות התאונה, את סוג הפגיעה ברכב ואף לא זיהתה את הנהג – "אין לי מושג מי זה".

בסיכומיו, ניסה הסנגור המלומד לייחס את סכום הפיצוי – 1,700 ₪ ששילם נתבע 1 לנהגת היונדאי כסכום ערך הכינון (1,600 ₪ בהתאם לתנאי הפוליסה), אולם טענתו אינה מתיישבת עם התרשמותי מהעדים וכן לא הומצא כל מסמך לתמיכה בטענותיו. אם נכון הדבר, מדוע לא שולם במדויק 1,600 ש"ח?

בשורה התחתונה, ניתן לומר כי כאשר אני משקללת את הראיות בתיק זה, את המועד שהוגשה התביעה, את הימשכות ההליכים, את אי התייצבותה של הנהגת לדיון שהתקיים בפני כב' השופט ש. שר ביום 17.09.09, את עדותה בפניי אל מול גרסת הנתבעים, אני מעדיפה את גרסתם.

אני מקבלת את טענת הנתבעים כי סכום הפיצוי ששילם הנתבע 1 לנהגת היונדאי, בסך של 1,700 ₪ הינו לסילוק מלא של כל טענותיה בגין התאונה. הסכם הפיצוי כובל את ידי המבטחת, התובעת, לפנות בתביעת שיבוב נגד הנתבעים, גם אם שילמה למבוטחת מעבר לסכום הפיצוי שהוסכם ביניהם (ראה תא"מ 9592-09-09 אי.אי.גי ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' סלע (24.12.10).

בנסיבות אלה אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה את זכותה לשיבוב ולפיכך דין התביעה להידחות.

למעלה מן הצורך אוסיף כי נוכח עדותה של נהגת היונדאי, לא הצליחה התובעת להרים את נטל ההוכחה הנדרש הן באשר לשאלת האחריות והן באשר לגובה הנזק.

אני, כאמור, דוחה את התביעה ומחייבת התובעת לשלם לנתבעים, ביחד ו/או לחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסה"ד לצדדים תסגור התיק.